<h1>ראבי"ה סימן אלף נ"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שחשודין על הרביעה וכו'. וראיתי שיש מרבותינו שפסקו שבזמן הזה מותר להעמיד ולייחד ואע"ג דאינו חס על שלא תעקר אלא אבהמתו, בזמן הזה מירתת שהגוים עצמם דנין אותו בשריפה, ואפילו מפני הפסד שכרו אמרינן דמירתת כל שכן מפני סכנת נפשות. ואז נמי היו אדוקין בדבר כדאמרינן [ע"ב] א"ר חנינא אני ראיתי גוי אחד שלקח אווז מן השוק חנקה רבעה ואכלה. וכ"ש שמותר למכור להן בהמה דחס על בהמתו משום שלא תעקר וכן בעוף.
<h2>דף כה:</h2>
לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ואפילו אשתו עמו. ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים. ואם ניטפל לו גוי בדרך טופלו לימין. ויזהר ממנו במעלות ומורדות ואל ישוח לפניו ליטול דבר. שאלו להיכן אתה הולך ירחיב לו את הדרך.
<h2>דף כו.</h2>
נראה דהא דאסרינן ליילד את הנכרית ולהניק את בנה, הני מילי היכי דליכא איבה אבל איכא איבה שרי מדאמרינן סבר רב יוסף למימר אולודי בשכר שרי משום איבה וכו'. ונכרית מיילדת לבת ישראל בזמן (הזה) שאחרות עומדות על גבה. ונכרית מניקה לבת ישראל ברשותה כסתמא דמתניתין, וסתם ברשות[ה] אחרות עומדות על גבה נינהו כרבנן. ואולודי לגויה בשבת אסור דליכא איבה והכל לפי העניין שאם יכול להשמט אסור ואי לא שרי.
והגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין. אבל המינין והמסורות מורידין ולא מעלין. אבל משומד אוכל נבילות לתיאבון מעלין שמתרבה מכל אבידת אחיך, והשב(ו)ת גופו בכלל דרבינן ליה בפ' מרובה [ב"ק פ"א ע"ב] מוהשבותו לו. ובמשומד להכעיס פליגי בה ר' אחא ורבינא אי הוי בכלל מין או לא ואזלינן לקולא ומעלין אותו. ורבינו האלפסי פסק שמשומד אוכל נבילות להכעיס לדברי(הם) [הכל] לא קרינן ביה לכל אבידת אחיך. ושמא רק לעניין ממונו פסק הכי.
